שיעור בבושה

בעבר החיים ניסו ללמד אותי לא מעט שיעורים ואת רובם פספסתי או שהתעלמתי מהם גם כשקיבלתי רמזים בצורה של סרטן החלטתי לשים פלסטר על מנת להמשיך ולהתעלם, אבל כשהסרטן ביקר אותי בפעם השנייה והיה אלים יותר מהקודם, עצרתי את הכל והבנתי שאני לא יכול יותר להמשיך להתעלם ואני חייב להתחיל להקשיב לגוף ולנפש שלי, להתחיל לשאול שאלות ולהעמיק בכל דבר שקורה לי בחיים. בקיצור, להתחיל להיות תלמיד טוב שאוהב את עצמו ומשקיע בבית הספר של החיים.

ביום ההולדת האחרון של בן זוגי נתן, קיבלתי תזכורת שהלימודים בבית הספר הזה לא נגמרים לעולם ושלא משנה בן כמה אני וכמה עברתי בחיים, יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

אחרי שנה של קורונה וימי הולדת בסגר בבית, החלטתי שכל עוד זה מתאפשר אנחנו חייבים לחגוג כמו שצריך ובעיקר להרגיש קצת ניתוק וחופש. אז אחרי שלא ביקרתי באילת יותר מעשור, טסנו לחופשה מפנקת של שלושה ימים והיה חשוב לי להשקיע ולהפוך את הימים האלה להכי מרגשים ושמחים שיש עבור שנינו, אבל בעיקר עבורו, הבטחתי לעצמי שאני שם את עצמי בצד ומקדיש את כל כולי אליו.

בבוקר הנסיעה אחד מהדברים שהבאתי לנתן כבר בבית הוא כתר פרחים לראש, עשוי מפרחים אמיתיים, כתר מושקע, לבן וחגיגי שידעתי בוודאות שישמח אותו ויתרום לאווירה.

נתן כל כך התרגש שהוא שם את הכתר על הראש כבר בבוקר הטיסה (יום לפני יום ההולדת שלו) ואני באינסטינקט מידי אמרתי לו "אבל למה אתה שם עכשיו מה זה קשור הזר עכשיו לנסיעה ?" בידיעה מלאה שבתוך תוכי קצת הובכתי שהדבר ימשוך המון תשומת לב

נתן התבאס והוריד את הכתר מהראש ואפילו ציין בפניי שהוא לא מצליח להבין איפה הבעיה, זה ממש משמח אותו ואני הורדתי לו את כל האנרגיות הטובות והמרגשות עוד בטרם התחיל סוף השבוע שלנו.

הרגשתי ממש רע עם עצמי ובמהלך הנסיעה לשדה התעופה חשבתי הרבה עם עצמי מה כל כך מפריע לי ואיך זה משפיע עליי, הרי זה ממש ריגש ושימח אותו והבטחתי לעצמי שאני שם את עצמי בצד ומקדיש את כל כולי לשמח אותו, בטח אחרי שנה קשה ומורכבת ובטח ביום ההולדת שלו.

ירדנו מהמונית בנתב"ג ואמרתי לו שאני מתנצל ואין לי שום בעיה שהוא ישים את הזר על הראש, נתן שם אותו בשמחה. כמו שציפתי, הכתר הלבן והחגיגי משך המון תשומת לב מהעוברים והשבים, אני המשכתי להרגיש מעט מובך ובעיקר לא מבין למה הדבר הזה מעורר בי כל כך הרבה תחושות ומוציא ממני המון אנרגיות.

ככל שעבר הזמן שמתי לב שאנשים פונים אלינו ואנחנו מקבלים מלא קריאות של "מזל טוב" או חבורת נערים ששרה שיר יום הולדת בקול רם והרבה הרבה חיוכים. פתאום קלטתי איזו אנרגיה טובה ונעימה יש סביב הבחירה של נתן לשים את כתר הפרחים על הראש.

ואז זה הכה בי, נכנסנו למטוס, הסתכלתי לנתן בעיניים וראיתי עד כמה הוא מרגיש שלם עם עצמו, נינוח ובקיצור עף על עצמו (בכל זאת אנחנו נוסעים לחגוג את יום ההולדת שלו) וכל מה שרציתי הוא שהדבר הזה ידבק גם בי.

הבנתי שלמרות שעשיתי את שינוי חיי ויצאתי מהארון ופתחתי את סיפור הסרטן שלי, ועל אף שאני מרגיש הכי פתוח ואמיתי, עדיין קיימות בי שכבות של דיכוי עצמי, כי כך חייתי כמעט עשרים שנה ושיש לי עוד הרבה שכבות לקלף בעצמי על מנת לחיות את החיים איך שבא לי לחיות אותם ולעשות מה שאני רוצה בלי לדפוק חשבון או לחשוב מה אנשים יגידו והשלכתי את זה על הזוגיות שלנו.

לאט לאט הזדקפתי והרגשתי גאה בנתן, שלימד אותי שיעור נוסף בחיים שלי. שיעור בללמוד להיות מי שאני, לעשות מה שעושה לי טוב, לחיות בחופשיות ובעיקר להסיר ממני שנים של חומות ומסכות של פחד.

החוויה הזאת הפכה את סוף השבוע שלנו באילת לסוף שבוע שבו גם אני הרגשתי שאני חוגג, חגגתי צעד נוסף לעבר היותי יותר שלם עם עצמי ובעיקר למדתי לאהוב את עצמי יותר.

אין מישהו שלא יסכים איתי שברגע שאתה אוהב את עצמך אתה אוהב גם את הסביבה שלך והופך להיות אדם יותר חיובי לעולם, הפסקתי להתעלם מהשיעורים שהחיים מלמדים אותי, זה יכול להיות מכל אדם או מקום בחיים שלנו וברגע שנותנים לזה מקום, זו חוויה מטלטלת מלמדת ומשנה מציאות.

אז בפעם הבאה שאתם מרגישים אי נוחות או שיש לכם ספק כלשהו, תעצרו לרגע ותנו לזה מקום, כי אולי ממש ברגעים האלה, אתם בעיצומו של שיעור חשוב בחיים.

אשמח שתשתפו אותי בשיעורים שאתם עברתם בחיים ממש כאן בתגובות.