יהיה בסדר.

״שתמיד תישאר נאמן לעצמך״ רשמה לי מישהי בפייסבוק על הראיון שלי בכאן מקשיבים.

למי שעדיין לא צפה לחצו על הלינק > https://www.youtube.com/watch?v=0akAPMHxc3M&t=5s .

זו אכן משימה לא פשוטה, בעיקר אם יש לך לב רגיש כזה שלא מטאטא דברים קשים מתחת לשטיח, כזה שמקשיב למתרחש ומאפשר לך גם להיות פגיע.

כן, זה בסדר להיות פגיע, זה בסדר לא להיות בסדר וחשוב לזכור את זה, כי תמיד כשאנחנו מרגישים קצת רע או שקשה לנו אנחנו עושים הכל מהר כדי לתקן וצריך לדעת שזה בסדר גם לא להיות בסדר, זה בסדר לשהות בקושי ולתת לו מקום ומתוך השהייה הזו מגיעה צמיחה והחלמה אמיתית.

מי מאתנו לא משתמש ב"יהיה בסדר" הישראלי והמוכר, גדלתי לתוך המשפט הזה ועם הזמן זו הפכה להיות דרך חיים. על כל קושי "יהיה בסדר, על כל מורכבות ודילמה בחיים "יהיה בסדר", על כל פגיעה ושבירת לב "יהיה בסדר", על כל כישלון "יהיה בסדר" ומשם פשוט ממשיכים בלי לעצור, בלי לשאול שאלות ובלי לתת מקום לרגשות, פשוט "יהיה בסדר".

ה"יהיה בסדר" הזה ליווה אותי שנים רבות, גם בגיל 36 כשהרגשתי לראשונה כאבים בחזה, הדבר הראשון שאמרתי לעצמי זה "יהיה בסדר", עברו להם שלושה או ארבעה חודשים והכאב הלך והתגבר ואני בשלי, באמונה מלאה ש"יהיה בסדר". לאחר כמעט שנה מהרגע שצץ לו הכאב הראשוני, רמת הכאב הגיעה למצב שבו אני לא מצליח לישון והכאב החד הזה משבש את שגרת היום, זה היה היום שבו השארתי את ה"יהיה בסד" המוכר הידוע והממכר מחוץ לחיי.

באותו היום נגשתי לרופא המשפחה שלי ושיתפתי לראשונה בפרוט מה אני מרגיש וכמה זמן אני סוחב את זה איתי ותוך כדי אני מנסה להבין למה נתתי ל"יהיה בסדר" הזה להדחיק את הכאב. עוד לפני שהספקתי לסיים לשתף את הרופא שלי במה ואיך אני מרגיש, התבקשתי להוריד חולצה, ראיתי בעיניים שלו שהוא יודע בדיוק מה זה, אבל תאמינו או לא, גם הרופא שלי בחר להשתמש ב"יהיה בסדר". הרגשתי שחשוב לו לנטוע בי תקווה ולשמור על אווירה חיובית, אבל כל מה שאני רציתי זה שיגיד לי את הדברים איך שהם, בצורה הכי ישירה ואמיתית שיש, כי אני את ה"יהיה בסדר" שלי השארתי בחוץ.

הוא שלח אותי לבדיקה אצל כירורג והפעם פגשתי רופא שעוד לפני שבדק אותי דאג להגיד לי ש"יהיה בסדר" וש"הכל טוב, שאין לי מה לדאוג זה בטוח ציסטה אבל נעשה ביופסיה רק ליתר בטחון" ואני, כל מה שביקשתי זה שיפסיקו לתקן, שיסתכלו לי בעניים ויגידו לי את הדברים איך שהם בלי לייפות, בלי לנחם, בלי להרגיע ובעיקר בלי לתקן.

כשהגיעו התוצאות מבדיקת הביופסיה, הרופא כירורג שלי פשוט אמר לי אותן איך שהן כתובות בלי הרבה הסברים ורגע לפני שעזבתי את החדר הוא הוסיף "מתנצל אם לפני כן אמרתי לך שבוודאות זה ציסטה פשוט סרטן השד אצל גברים זה משהו שיוצא לי פחות לפגוש, חשוב שתטפל בזה בהקדם ותמצא את הרופא הכי טוב שיעזור לך לעבור את זה".

זו הייתה הפעם ראשונה אחרי חודש כמעט מהרגע שפניתי לרופא משפחה ששמעתי כנות, שפתחו אצלי פצע ולא מיהרו לתקן ולסגור אותו ורק אז הצלחתי להתמודד. רק אז הצלחתי להבין שלא תמיד "יהיה בסדר", שיש גם הרבה דברים קשים ומורכבים וזה בסדר.

היום, לשמחתי הרבה אני רואה את הדברים אחרת לגמרי, כל קושי, מורכבות, כישלון וכאב הם הזדמנות, אין שום סיבה מהר מהר לרוץ ולתקן, אין שום סיבה מהר מהר להגיד "יהיה בסדר" ובטח שאין שום סיבה בעולם שאנו חיים בו היום, מהר מהר לעלות סטורי מחייך ולהציג עולם שקרי.

חשוב לשהות בקושי ולתת לו מקום, לאפשר לעצמך לכאוב, לכעוס, לבכות ולתת ביטוי למה שעובר עליך. להרגיש שזה בסדר לא להיות בסדר, זה לא פשוט להביא את עצמך למקום כזה, אבל זה תהליך חשוב שפוקח עיניים ומאפשר לך לעבור תהליך ולעשות צעד נוסף בדרך לאמת שלך.

אז בפעם הבאה שאתם אומרים "יהיה בסדר", תשאלו את עצמכם למה אמרתם "יהיה בסדר"? ממה אתם בורחים? מה מפחיד אתכם? האם באמת יהיה בסדר?

אשמח לשמוע את דעתכם :) בתגובות כאן או בפרטי,

אם בא לכם לעסוק בהרחבה בנושא, אז יש לי סדנה בהתאמה אישית על חשיבות הבחירה בעצמנו ורגעי עצירה בחיים, וכמובן ההרצאה שלי "אמת. אומץ. אהבה" בה אני משתף את סיפור החיים שלי והתובנות שלמדתי בדרך.