המשאב האנושי

כמעט כל מנהל בכל מקום עבודה משתמש במשפט "העובדים הם הנכס החשוב ביותר שלנו", מנהלים רוצים לראות בעובדים שלהם יותר משורת רווח והפסד.

ההשקעה בשימור אנשים נמוכה מעלות התחלופה וגיוס עובדים חדשים ובמילים אחרות הרבה יותר משתלם למצוא ולשמר עובדים טובים, מאשר להחליף אותם כל הזמן ואחרי שהדברים הללו נאמרו, עדיין יש שאלה מרכזית פתוחה.

למה יש ארגונים שלא מאמינים באנשים שלהם?

הרי הם השקיעו זמן וכסף בכדי לגייס את הטובים ביותר, את המוחות המבריקים, המשכילים, המנוסים והמבטיחים ביותר.

אותם אנשים שנכנסו בדלתות הארגון, עם עיניים נוצצות ורצון "לבלוע את העולם", עדיין כאן, אינטליגנטים באותה מידה שנכנסו ואפילו יותר מנוסים, אז למה מתייחסים אליהם כמשהו שעבר זמנו או שהוא בסיכון עזיבה, ולא כאל נכס? היכולות והרציונל של אנשים לא נשחקים עם הזמן, מה שנשחק כשעובדים בסביבת עבודה מקובעת ולא מעצימה, הוא המעורבות הרגשית שלהם, גם אם הלב שלהם במקום הנכון.

וכאן נכנס הדבר שאני צועק אותו מידי יום, צריך לדעת מידי פעם ל - ע – צ – ו – ר - !

לא צריך לחכות לאירוע מיוחד לחג או ישיבה, צריך לקבוע עוגנים בלו"ז השנתי מראש, שבהם פשוט עוצרים ומשקיעים במשאב האנושי, שהוא הכוח שמניע את מקום העבודה.

עצירה למשחק חברתי,

עצירה לשיח על נושא אקטואלי, עצירה למפגש עם עצמנו עצירה למחשבה, עצירה לחיבור.

בקיצור, נראה לי שהכוונה ברורה, חשוב להשקיע ושוב להשקיע ושוב להשקיע בעובדים שלנו, אני מבטיח לכם שזה יחזור אליכם בחזרה ובגדול.

לרוב המנהלים חשוב לבחור עובדים שהם "שחקני נשמה", בתוך זה מסתתרת התשובה שהעובד רוצה "נשמה", על-מנת לשמר עובדים כאלה, אנחנו חייבים לראות אותם ומידי פעם לעשות להם מסאג' ללב ולנפש.

עבדתי בתנועת הצופים כמעט עשור ואם יש משהו אחד שזכיתי בו, הוא שהבנתי את הכוח העצום של מקום העבודה, ההשקעה במשאב האנושי.

מושקעת כמות של זמן לא קטנה במסגרת העבודה באנשים, לכן המכונה הזאת שנקראת תנועת הצופים, מייצרת עובדים שנותנים 110% ועובדים עם הרבה רגש וחיבור לתפקיד שלהם.

הפשטות בכל הסיפור הזה, היא שכל אחד יכול, רק צריך להחליט שזה משהו שחשוב לי לקדם, בדיוק כמו כל מטרה אחרת בארגון שלכם.