top of page

בית הספר של החיים

  • תמונת הסופר/ת: Guy Sonsino
    Guy Sonsino
  • 20 באפר׳ 2021
  • זמן קריאה 3 דקות

לא מעט שנים אני עוסק בחינוך הבלתי פורמלי, בשנה האחרונה, כשהקורונה נכנסה לחיינו התחלתי לתהות לעצמי למה בכלל עבודת החינוך אחרי שעות בית הספר והגנים היא חינוך בלתי פורמלי ואילו שאר מערכת החינוך היא חינוך פורמלי?


עכשיו המצקצקים יגידו את התשובה הפשוטה והברורה שמערכת החינוך מנוהלת על ידי משרד החינוך והיא המערכת הפורמלית, ולכל השאר שאין פיקוח ישיר ומדובר בהמון מסגרות שונות זה החינוך הבלתי פורמלי (ברור וידוע לכולם אבל...).


בשנה האחרונה כשמערכת החינוך הפורמלית כמעט ולא פעלה, ראיתי אלפי בני ובנות נוער יוצאים החוצה ועוברים שיעור בחיים, שיעור בכוחה של קהילה, שיעור באהבה ועזרה לזולת, שיעור באכפתיות ודאגה לאחר, שיעור בתרומה ונתינה.


בשנה האחרונה אלפי ילדים ונוער למדו בבית הספר הכי עוצמתי שיש, בבית הספר של החיים, המשבר הוציא מהם את הכוחות המדהימים שיש לנוער לתת והוכיח לכולם עד כמה התרומה של הנוער בארץ גדולה וחשובה.


חוקרים רבים דנים ביעדי החינוך הבלתי-פורמלי ששונים במהותם מיעדי החינוך הפורמלי ומראים את המתח הקיים בין השניים: ברמת המערכת, החינוך הבלתי-פורמלי מיועד לפעול כמנגנון שינוי של מערכת-החינוך הפורמלי ולמנוע או לפחות למתן תהליכים של התאבנות וקיבעון בתוכו (קלר 1996). ברמת הפרט, החינוך הבלתי-פורמלי מיועד לפתח אצל צעירים תחושות של העצמה והערכה עצמית (רומי ושמידע 2007). ייעוד נוסף הוא לחנך את הצעירים למילוי תפקידים חברתיים הן כמנהיגים והן כאזרחים מן השורה (גל 1985).

ree

מבחינת הגישה הפדגוגית ההבדל בין החינוך הפורמלי לבלתי-פורמלי נעוץ בכך שהחינוך הבלתי-פורמלי אינו מבוסס על תכניות-לימודים קבועות ואין הוא נשלט על-ידי מערכת-שעות, מערכת בחינות הוראה על-ידי מורים מקצועיים, אלא נחשב לתהליך למידה שנמשך לאורך החיים ומבוסס על מצבים משתנים וההוראה בו נתפסת כמשא ומתן בין המדריך לחניכים או בין החניכים לבין עצמם (רומי ושמידע 2007), המטרה שלו היא ליצור אצל החניכים חווית למידה רגשית וסובייקטיבית שניתן לקשור לתכנים קוגניטיביים, ההוראה והלמידה בחינוך הבלתי פורמלי אינן מעיקרי המפגש אלא נלוות ונעשות כבדרך אגב.


ההפרדה בין החינוך הפורמלי לחינוך הבלתי פורמלי ברורה לי אבל זו הפרדה שנעשתה בלי שום חשיבה מעמיקה ואמתית, לתת לכל ילד ילדה מעטפת מלאה של למידה משעות הבוקר ועד אחר הצהריים, חיבור ותקשורת בין המורים שמלמדים בבוקר לבין המדריכים שמקבלים את הילדים אחר הצהריים ובכך ליצור מערכת שלמה ששמה את הילד/ה במרכז ורואה אותו.


כשהייתי מרכז בשבט יפו שברנו את הראש במחשבה איך אפשר לגייס כמה שיותר חניכים ולהגדיל את השכבות ואז הבנו שאולי צריך להתמקד בכיתה אחת ולנסות לחבר את המורה של הכיתה לתהליך שהמורה והכיתה יגיעו פעם אחת ביחד לפעילות בשבט ומשם התפקיד שלנו הוא להיות מספיק טובים על מנת לגרום לילדים להישאר, ואכן כך קרה, מצאנו כיתה גדולה ומקסימה (כיתה ה') וכמובן מורה שחשבה שזה רעיון מעולה והסכימה להגיע ולפגוש את הכיתה שלה ולצפות בפעילות אחר הצהריים .


באותו היום הגיעו כמעט כל הכיתה, 35 ילדים ובין הדברים הראשונים ששמעתי אותם אומרים אחד לשני הוא שהם ממש מתרגשים ומחכים לראות אם המורה תגיע לפעילות, ברגע שהמורה הופיעה בכניסה לשבט, הילדים ממש התרגשו ושמחו והייתה פעילות ממש מוצלחת, למחרת היום נפתח בשיחה כיתתית על הפעילות שהייתה בשבט יפו ובשמיעת החוויות של התלמידים, המורה סיכמה שהיא ממש שמחה שהם הגיעו לפעילות ושהיא מאוד מעודדת פעילות בתנועת נוער וכמובן תשמח שהם ימשיכו ללכת.


במשך שלוש שנים שריכזנו את השבט, טיפחנו את הכיתה הזו שהמשיכה להגיע בכל שלישי ושישי לשבט ולאט לאט תפסה חלק גדול בפעילות ובחיי השבט, זו גם הייתה השכבה הראשונה הגדולה והאיכותית שהגיעה לשנת ההדרכה הראשונה שלהם ובכך סיימו את פעילות המדריכים שהגיעו מבחוץ (שבט גדול מצפון ת"א ששולח מדריכים לשבטים קטנים יותר בדרום ת"א) והפכו את שבט יפו אחרי שנים לשבט עצמאי.


הכל התחיל ממורה אחת שהגיעה לבקר את ילדי הכיתה שלה בפעילות אחת אחר צהריים,

אולי הלכתי רחוק כי אני מכיר את הנושא מקרוב, אני בעצמי הייתי תלמיד לא טוב ביסודי וגם בתיכון, אבל בתנועת הצופים בשבט יפו הייתי התלמיד / החניך הכי טוב שיש, מסור, משקיע יצירתי ותמיד שואף למצוינות ובמקום שבית הספר ישכיל לראות את התמונה כולה ודרכה ינסה לשפר אותי כתלמיד, היה חשוב לבית הספר לציין בפני כל הזמן שהצופים יותר חשובים לי מבית הספר ובגלל זה אני תלמיד לא טוב.


נכון, יש לנו עוד דרך ארוכה לתקן לא מעט דברים במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית ואני בטוח שיהיו לא מעט אנשים שיקראו את הדברים הללו ולא יסכימו איתי בכלל, אבל אני מאמין בכל ליבי שזו הדרך שצריך להתחיל, להפיל את החומות ולתת לכל ילד וילדה מענה הוליסטי שרואה אותם לעומק.


הגיע הזמן להפוך את כל מערכת החינוך (הפורמלית והבלתי פורמלית) לבית הספר של החיים.


מסכימים / לא מסכימים ? אשמח לתגובות שלכם


ree



 
 
 

תגובות


bottom of page