אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה.

יש כל כך הרבה שיטות בחינוך ובכל זאת, הרוב הגדול בישראל לומד בשיטה שהונהגה פה לפני 100 שנה; כיתה ומורה, לוח ושולחנות מסודרים בטורים, המורה שואלת והתלמיד עונה.

נשמע לכם מצחיק או מגוחך ? לי זה דווקא נשמע עצוב שבשנת 2020 כשהעולם כל-כך מתקדם, רובנו תקועים במערכת חינוך מיושנת ומשעממת.

נראה לכם שהמורים אשמים ? ממש לא, המורים צמאים לחדשנות ולגב תומך שייתן להם לחלום ולעוף על עצמם, אבל מנהלי בתי הספר ומשרד החינוך קצת תקועים והכל חייב להיות מורכב ומסובך, מלא בביורוקרטיה וכאב ראש, המילה רפורמה או שינוי גורמת להיסטריה ובהלה אי שם במשרדי הממשלה.

מה שאף אחד לא עושה זה פשוט לעצור לרגע ולחשוב שאין צורך בהרבה רעש ובלאגן, החיים שלנו והילדים שלנו לא זקוקים למופע פירוטכניקה על מנת ללמוד ולהפוך לאנשים טובים יותר, הם זקוקים לפשטות כי כמו שאמר ג'ורג' פטון "אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה", כן כן, מה שאתם שומעים, קחו כל דבר קיים ותפשטו אותו וזה פשוט יקרה, אבל מערכת החינוך לצערנו עושה בדיוק את אותו הדבר, אבל הפוך, לוקחת דברים פשוטים והופכת אותם למורכבים ומתישים.

אז מה עושים אתם שואלים ?!

אין ספק שהחלום שלי הוא להגיע למשרד החינוך ולעשות שינוי אמיתי בכל בתי הספר בארץ ובמערכת החינוך הפורמלית בכלל, אבל עד אז צריך להבין שהיום יותר מתמיד למערכת החינוך הבלתי פורמלית יש מקום עצום בחיי כל ילד. התפקיד שלכם ההורים הוא לבדוק מה קיים סביבכם ולדחוף את הילדים לקחת חלק בכמה שיותר דברים אחה"צ (אין ספק שלא הייתי מי שאני היום ללא הדחיפה של אמא שלי לתנועת הצופים).

והתפקיד שלנו (ואני מדבר על אנשים שעוסקים בחינוך בלתי פורמלי)?

הוא לתת מענה על כלל הצרכים שכל ילד וילדה זקוקים לו כל-כך דווקא בימים כאלו.

טיפ קטן אחרון - גם בחיים, לא רק בחינוך, תעשו את זה פשוט, כי אם לא זה פשוט לא יקרה :)